<h1>סימני התרומה לסימן רנ"ב</h1>
<h2>דף ט.</h2>
ועל המים שהעבד או השפחה שואבי' מים מבור שהוא רחב ארבעה ועמוק עשרה ויותר ומביאין דרך רה"ר אל בית הישראל מתיר רבי' יעקב אם לא אמר לו הישראל להביא. אע"פ שבשביל ישראל הוא מביא כיון שהיה יכול הישראל ללכת שם ולירד בבור ולשתות דדווקא לבהמה מתני' [שבת קכ"ב ע"א] מילא מים לבהמתו של ישראל לא ישקה אחריו ישראל כדאשכחן גבי פסי ביראות [עירובין כ' ע"ב] לא הותרו אלא דוקא לבהמה אבל לישראל מטפס ועולה מטפס ויורד. וברייתא דליקט עשבים בשביל ישראל לא יאכיל את בהמתו [עיין בש"ע מהרב זצלל"ה מהד"ב] מוקי לה רבי' יעקב ההיא בתרי עברי דנהר' שאין ישראל יכול להוליך בהמתו שם. ורבי' אליהו נמי היה מתיר. דאמרינן פרק מי שהוציאוהו [עירובין מ"א ע"ב] פירו' שיצאו חוץ לתחום וחזרו מותרין. ויש לדחות זאת ואפי' לאותו שמחמיר ואין סומך על היתר זה מ"מ אם באו בשביל ישראל זה שאין מחמיר מותר לישראל זה לאותו שמחמיר לדידן דלית לנו רה"ר דליכא השתא רק איסור' דרבנן והוי כמו פירות שבאו מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אח' ועכו"ם שכיר לישראל או שפחה אם הדליקו הנר או אם עושין את האש בשביל ישראל אסור הישראל ליהנות ממנו כדתנן [שבת שם] עכו"ם שהדליק את הנר בשביל הישראל אסור להשתמש לאורו ואין להתיר משום דהוי כמו קצץ מותר בפ"ק [שם י"ט ע"א] דהני מילי שולח אגרות בשבת דאין גוף הישראל נהנה מדבר האסור אבל הכא כ"ש ששכיר הוא שעושה בשביל הישראל ואסור שנהנה גופו ממלאכת שבת הנעשית בשבילו והישראל מותר להניח עבדו לעשות מלאכתו לעצמו של עכו"ם ואין כאן איסור למען ינוח עבדך כדאמר פרק ד' מחוסרי כפרה [כריתות ט' ע"א] (עבד כפרה) עבד ואמה עושין מלאכה לעצמן (בישר') [כישראל] בחול דברי ר"ש ופסיק התם כוותיה וגם מהתם משמע דוקא לעצמן אבל לישראל אסור אע"ג דשכירי' אליו והוי כמו קצץ בשביל כך אין מותר כדפריש' לעיל ואיסור למען ינוח עבדך היינו למען ישראל ואם נר אחד דלוק בשבת ועכו"ם הדליק בשבת הרבה נרות או נתן באש עצים הרבה מותר ישראל ליהנות מהן כיון שמתחלה היה יכול ליהנות קצת מן הנר או מן האש וכן אם עשה העכו"ם האש או בשביל תנוק לחממו או לעשות לתנוק מאכלו או בשביל גדול חולה שאין בו סכנה מותר גם לבריא ואסור לומר לעכו"ם מערב עשה האש בשבת או להדליק הנר אבל לאחר השבת מותר לומר לעבדו ולשפחתו מדוע לא עשית האש למה לא הדלקת הנר בשבת שעברה אעפ"י שנרא' הערמה כדי לעשות לשבת הבאה. [התרומה הלכ' שבת סימן רנ"ב]. משפט עבד עכו"ם או שפחה עכו"ם השואבת מים בשביל ישראל בשבת מבור שהוא בר"ה ומביא בבית ישראל ועוד שהבור הוא רה"י עשרה ורחב ד' מתיר רבינו יעקב לשתות לפי שהישראל היה יכול ללכת ולירד בבור ולשתות שם וכ"ש אם העכו"ם מביא מי הנהר שמותר שהיה יכול הישראל ללכת לשתות שם בקל ולאותו שמחמיר עליו ואינו סומך להיתר זה מ"מ הוי מותר לשתות אם העכו"ם הביא בשביל ישראל לדידן דלית לן ר"ה כי אם כרמלית וליכא רק איסורא דרבנן כמו פירות הבאות חוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ומותר להניח לעבדו ולשפחתו לעשות מלאכה לצורך עצמן כיון שאין צורך ישראל וליכא איסור למען ינוח דבפ' ד' מחוסרי כפרה פסיק כר' שמעון דשרי אבל אם עבר והדליק האש בשבילו אסור ישראל להשתמש בו ואין להתיר מטעם קצץ אבל אם עשה העכו"ם בשביל תנוק או בשביל גדול חולה אפי' אין בו סכנה מותר ואם היה כבר מעט אש שראוי לחמם בדוחק ובא העכו"ם ונתן עצים והרבה האש או היה נר א' דולק מקודם והעכו"ם הדליק עוד הרבה נרות מותר ישראל להשתמש באש ובאור הנרות ואסור לומר מע"ש עשה האש או הדליק הנר הלילה אבל בחול מותר לומר לעכו"ם מדוע לא עשית האש בשבת שעברה אע"פ שעי"כ יבחין לעשותו בשבת הבאה.
